החלטה בתיק ת"ד 2651-10-09

מדובר בתיק אשר חובת פסילה מינימום בצידו.

בנוסף, לנאשם הרשעות קודמות, בעובדה זו, היה כדי להצדיק הטלת עונש פסילה מעל התקופה המינימאלית הקבועה בחוק.

הנאשם טען לעונש וסיפר על קשיים משפחתיים מסוגים שונים, ובכללם, הצורך בטיפול בילדה הנזקקת לחינוך מיוחד, מסיבה זו, מצאתי לנכון לחרוג מנורמת ענישה מקובלת, לא הוטלה על הנאשם כל פסילה שהיא, עונש הפסילה הומר בעונש של 200 שעות של"צ והנאשם נשלח לריצוי העונש, כמומלץ על ידי שירות המבחן, במסגרת חוות רכיבה טיפולית בתל מונד.

בפני פניית קצינת המבחן, הגב' שיר רנדיק, המבקשת כי בית המשפט יקיים דיון מחודש על מנת לבדוק מחויבותו לביצוע צו השל"צ.

בקשה זו נכתבת, לאחר שקצינת המבחן מודיעה כי במשך שנה ריצה הנאשם רק 39 שעות מתוך 200 שעות שנגזרו עליו.

בנוסף, מספרת כי ביום 16.5.12 ביקש מנהל מסגרת החווה לרכיבה, לסיים את עבודת הנאשם במקום, מטעמים המפורטים בבקשה.

צר לי לקבוע כי ביסוד בקשת קצינת המבחן, עומדת השקפה אשר אינה מקובלת עלי.

שירות המבחן אמור לפקח על ריצוי העבודות, שעה שאין נאשם מרצה מספר שעות סביר, ביחס לכמות שהוטלה עליו, על שירות המבחן להזדרז ולדווח לבית המשפט.

בנוסף, לא מקובלת עלי ההשקפה המשתמעת מהבקשה, לפיה על בית המשפט להמשיך ולקיים משא ומתן עם הנאשם כדי לשכנעו להואיל ולהמשיך בריצוי העונש אשר נגזר עליו.

בית המשפט, סיים לחטוא ביום מתן גזר הדין.

עניין זה לא יעלה על הדעת!

מדובר באישום אשר חובת פסילה בצידו.

בית המשפט עשה חסד עם הנאשם שעה שהמיר הפסילה בעונש של"צ.

בית המשפט הזהיר הנאשם מפורשות כי:

"היה ולא ירצה העבודות כנדרש יוחזר עניינו כדי שייגזר עונש חמור יותר".

באזהרה זו, לא היה די כדי לגרום לנאשם לרצות עונשו.

מכאן ואילך - אין הנאשם זכאי שבית המשפט ינהג עימו לפנים משורת הדין.

לפיכך,

הריני מפקיעה צו השל"צ.